בתחילת המחאה, לפני חודשים, היתה הפגנה בה עמדו אנשים על הראש, כנראה רבים מהם מתרגלים יוגה... זה היה אירוע חד פעמי, מעלה חיוך... אך האם יוגה יכולה לצאת לרחוב? האם אפשר לצאת לרחוב מתוך היוגה? ואם לא, האם היא רלוונטית בתקופות בהן המציאות קוראת לצאת, להביע עמדה, איזו עמדה שהיא שלך, ולפעמים גם להיאבק על מה שחשוב עבורך.
אם אתם כבר מחוברים ליוגה, אם תרצו להעמיק ביוגה, אולי אף להכשיר עצמכם כמורים ומורות ליוגה, תרצו לדעת שהיא רלוונטית.
היוגה –שמוצאה מארץ וזמן רחוקים, מתעניינת באדם היחיד ומסעו הפנימי לעבר ראיה צלולה של חייו, של גורמי הסבל ואפשרויות השחרור ממנו. היא מזמינה לשקט, לאימון במדיטציה ובתרגול גוף, מתוך התבוננות פנימית, מכוונת אל זמנים של ניתוק מהמולת ההמונים.
לכן, אפשר להשתמש ביוגה כתוכנית מילוט מהחיים. האסקפיזם הזה מפתה לעיתים. אך היוגה כן מסתכלת לחיים בעיניים ומזמינה אותנו גם, רק באופן קצת אחר ממה שאנו רגילים.
יוגה אכן מאפשרת פסקי זמן של ניתוק ממהומות החיים, בעיקר מהעיסוק המנטלי המתיש, במה היה ומה יהיה. פסקי זמן של הרגעות בהווה, הקשבה לנשימה שלנו, שימת לב מיטיבה אל עצמנו, מאזנים וממשאבים אותנו כדי שנפגוש את האתגרים שלנו באופן מיטבי.
היא גם מלמדת אותנו להגדיל בהדרגה את כוחנו וגמישותנו לשאת מצבים הנמצאים מחוץ לאזור הנוחות שלנו. היוגי לפי הכתבים, מפתח חסינות בפני צמדי הניגודים. ניגודים פיזיים ומנטליים. כך שניתן בעזרת יוגה על מרכיביה – מדיטציה, נשימות, תרגול גוף והעמקה בפילוסופיה/פסיכולוגיה שלה – לפגוש את מה שהחיים מביאים באופן טוב יותר.
בשנים האחרונות אנו עוברים כיחידים בתוך חברה שני אתגרים משלימים. בתקופת הקורונה, האתגר שנדרשנו לו היה להתכנס, להתבודד, לעשות פחות, לפגוש ולהיות עם עצמנו. רבים חוו בתקופה ארוכה זו פחדים ומצב רוח מדוכא, לא רק בשל האיום מהמחלה, אלא מהבידוד. מי שהיו בידיו כלים כמדיטציה, מיינדפולנס, יוגה ונשימות מועילות, התמודד בהצלחה רבה יותר עם האתגר. רבים אף סיפרו שעברו בתקופה זו חוויה מיטיבה של רוגע והתקרבות אל הדברים שחשובים להם באמת.
כעת האתגר הוא האם ואיך לצאת מהמרחב המוגן הפרטי אל מהומת הרחוב. ואין בכוונתי לומר כי יש לצאת ולא איזה שלט להניף. אך יש אתגר שקורא להתייחסות ולא להתעלמות, לבחירה במה שנראה לנו כיוון ראוי, גם בתוך בלבול ומסכי עשן, עם הזכות הבסיסית לטעות ולתקן. העיקרון היוגי הראשון – א-הימסה, הימנעות מפגיעה יכול להתפרש כפאסיביות, ולא כך הוא. פאסיביות יכולה לשרת פגיעה, בנו או באחרים. עם זאת עיקרון זה מכוון אותנו לערנות, שימת לב, וויסות עצמי, כך שנהיה אסרטיביים ולא אלימים. מתוך כך היציאה והעמידה שלנו תוכל להיות יותר לטובת מה שאנו מאמינים בו, ופחות מורעלת באדים של שנאה. אכן, מניסיוני, זה דורש תרגול חוזר ומתמשך בהטיית הלב לעבר הטוב, מבלי לכסות את העיניים ממה שקורה.
ממש כמו תנוחת יוגה שאנו מתרגלים, עמידה על עקרונותינו, עמידה ברחוב עם שלט, מבקשת כוונון נושם כל פעם מחדש, מבקשת טיפוח סבלני ועקבי, של עוצמה ואיזון. מכוונת אל המרכז היודע את עצמו, נשאר נחוש ואסרטיבי, אך מסוגל גם להקשיב, גמיש אך לא נשבר...
יוגה תומכת בהתבוננות רחבה ועמוקה במה שמתרחש כביכול בחוץ, אך גם בתוכנו, ולראות קשרים בין הדברים. היא מזכירה לנו כמו הבודהיזם, שהמציאות הינה בתלות גומלין ובהשתנות מתמדת, היא מאפשרת פרספקטיבה עמוקה ורחבה אשר עוזרת להיטלטל פחות בסערת העיתים.
הטקסט היוגי המכונן, בהגווד-גיטה, מלמד את עיקרי היוגה ללוחם בשדה הקרב. דווקא! אז הידע נחוץ! בקריאה שאינה פשטנית, מסרים חשובים מתוכו רלוונטיים ממש עכשיו. השנה מצאתי עצמי מרחיבה בלימודו והוראתו בקורס המורים, במחשבה ותקווה כי יתמוך בנו כל אחד בדרכו.
יוגה אינה פתרון לכל בעיה, ודאי לא פתרון קסם. נדרשים השקעה באימון וטיפוח כנות עצמית. אך היא רלוונטית גם ודווקא עתה, בעת משבר.
אני בוחרת בעת הזאת לחשוב לחלום ולהציע לימודי העמקה והכשרת מורים ליוגה, כחלק מתזכורת, קודם כל לעצמי, שחירות הרוח נמצאת מעבר לחוקים, אלה או אחרים.
ולוואי שיגיעו אלינו זמנים של חירות ושלווה.
