בימים האלה שאחרי ה7 באוקטובר, כשאנחנו בסוג של עכשיו החורג מכל זמן, קראתי שוב, עם תלמידי יוגה, את תחילתו של ספר הסוטרות של פטנג'לי. והסוטרה הראשונה היא
עכשיו הוראת היוגה [תרגום מסנסקריט - אורית סן גופטה]
סוטרה זו, כמעט נספחת לסוטרה השנייה המצהירה מהי היוגה – [הגבלת תנודות התודעה]. פרשנויות רבות מתארות אותה ככותרת המכריזה כי הטקסט הוא טקסט לביסוס האימון היוגי, ביסוס רעיוני ומעשי.
שונה היא הפרשנות היפה של סוואמי ונקטסננדה [בתרגום פרייה הרט] האומר: עתה כאשר מחפש כן קרב אל מורה נאור, בזמן הנכון ובמקום הנכון, עם גישה נכונה של הליכה בעקבותיו, חפשי מדעות קדומות, עם פתיחות ורוח חקירה, מתרחשת העברה של יוגה. סוואמי ונקטסננדה מדגיש את התנאים התודעתיים הנדרשים להעברת ידע היוגה הן אצל התלמיד והן של המורה. ויש לחכות לזמן ולהבשלה הנכונים. התמונה המצטיירת בדמיון מעכשיו כזה הינה אינטימית , שלווה, רוחנית.
בימים אלה קראה אלי המילה 'עכשיו' פירוש אחר. אולי את אותו עכשיו של הבהגווד גיטה כאשר על סיפה של מלחמה מלמד האל קרישנה יוגה את ארג'ונה, הלוחם המהולל אשר רוחו נפלה.
כמעט מן הרגע הראשון אחרי בקר השבעה באוקטובר, עלתה היוגה כאחת הדרכים החשובות לטיפול, לתגובה מיטיבה להלם של נפגעים רבים , להלם של כולנו. בהיותה דרך של עבודת גוף המשפיעה ישירות על הנפש באופן מודע ומושכל, יש לה יכולת לכך. היוגה מבוקשת בימים אלו, וגם ניתנת בנדיבות גדולה במרכזי מפונים, לנפגעי הטרור, למי שנתלש מחייו, וגם לכל מי שמרגיש כי הוא צריך לווסת ולארגן את מערכת הגוף-נפש שלו, את מערכת העצבים, את חייו.
עכשיו, הוראת היוגה משתנה. התרגול מותאם לצרכים – ביסוס קרקוע, עיגון בגוף, ויסות עצבי, פריקת מתח ורגש, משאוב, יצירת עוצמה, ורק בהדרגה תהליכים יותר מעודנים כהתבוננות, הכלת רגשות. שינויים אלה הכרחיים, ואינם משנים את רוח היוגה עצמה, אשר מסורה לשחרור מסבל, חיבור לעצמי, וחופש פנימי. השינויים רק מדגישים את גמישותה של היוגה מבלי לאבד את עמוד שדרתה.
בשינוי ההוראה והתרגול, אשר גם ממשיכים להשתנות ככל שעוברים ימים, מתרגלי היוגה והמורים, אולי בשונה מדימויים, מכירים במציאות. לא מתכחשים לה בניסיונות שווא להגיע לשלווה מנותקת, מכירים באנושיות שלהם, שלנו. יש להכיר תודה לכך שמזה שנים מתפתח בתוך היוגה ענף היוגה-תרפיה, שגם הוא איבר מהותי למטרות היוגה, ובתוכו גם יוגה רגישה לטראומה. אני עצמי התחלתי בספטמבר ללמוד בקורס יוגה רגישה לטראומה עם מיכל ירקוני ויעל עידן, מבלי לשער עד כמה הקורס יהיה רלוונטי. מיכל, יעל ומורים מנוסים אחרים בתחום תומכות כעת מורות ומורים אשר מגייסים יוגה לעזרת מי שצריך.
כלי היוגה תומכים בצלילות התודעה, ברגעים בה הלכנו לאיבוד. מטפחים בנו גישה מיטיבה קודם לעצמנו, ואז היא גם מתאפשרת לאחרים. כפי שנאמר בסוטרה 33 בפרק הראשון – "גישה של חביבות, רחמים[חמלה], שמחה, שוויון נפש כלפי מושאים הגורמים לאושר, סבל, שכר ועונש – מצלילה את התודעה." בתקופה זו לא רק שמתגלים על כך הרבה מעשים של רצון טוב לזולת, אלא שעולות עדויות עד כמה גישה זו על גווניה, עוזרת לכל אחד שפועל מתוכה להרגיש טוב יותר בתוך המשבר. כאשר חוקרים סוטרה זו לעומק, ומפנים את הגישה אל עצמנו היא עוזרת מאד לתת מקום מכיל לשלל הרגשות שעולים כעת, ולבנות חוסן גמיש, במקום להתקשח.
התגייסות היוגה למען החוסן של הקהילה תואמת את הוראת היוגה שמלמד קרישנה את ארג'ונה בבהגווד גיטה. הוא אומר: היוגה היא אמנות הפעולה (פרק 2 פס' 50, תרגום תאודור אור). האמנות של לבטא עקרונות עמוקים, נשגבים, נצחיים, דרך פעולה באופן מסוים בעכשיו של המציאות.
נוכל לחזור לרגע לפרשנות של סוואמי ונקטסננדה, אשר מזכירה כי היוגה יכולה לעבור כאשר בתלמיד ישנה הכמיהה. לא תמיד הכמיהה ידועה לו, לתלמיד. לפעמים היא מופיעה כסבל ומצוקה, כמו אצל ארג'ונה. ארג'ונה אומר במר נפשו לקרישנה – עזור לי, למד אותי כי דעתי התבלבלה. לפעמים אפילו זה לא קורה. אז מנסים להסביר עד כמה יוגה יכולה לעזור - צו העכשיו. ובכל זאת, עד כמה שנקרב יוגה לאנשים, משהו בהם יצטרך בסופו של דבר לעמוד על הרגליים שלהם. היוגה, גם היוגה תרפיה מיוחדת בכך שהיא מטפחת עזרה עצמית. זו גדולתה, ולפעמים קשה להתחיל. לפעמים גם קשה להתמיד, ארועי העכשיו שואבים את הדעת והנפש. זה קורה גם למתרגלים. אפשר רק לעלות על המזרון, להתיישב על הכרית, לקחת נשימה ראשונה, ולתת לריפוי להגיע. כמורים ומטפלים – לטפח חמלה ונחישות גמישה, בהתכוונות לעזור למי שאנו מלמדים, לעזור לעצמו.
קרישנה מלמד את ארג'ונה דברים רבים נוספים, וראוי ללמדם בהרחבה ולאט. אציין רק שניים בהקשר של ימים אלו. הוא מלמד כי "רק הפעולה היא זכותך, לעולם לא פירותיה, אל יהיו פירות העבודה הסבה לביצועה, ואל תתקשר לאי פעילות." (פרק 2 פס' 47).
אפשר לתהות רבות על אמירה זאת, והאם ניתן ליישמה באופן מלא. אך הניסיון מראה, כי יש בכך לשחרר אנרגיות רבות אשר כלואות בדרך כלל תחת שיפוטים שונים. רואים זאת בעשייה הנדיבה היום, אשר ודאי אינה מחשבת תועלת אישית. ואנחנו מתבקשים לתת גם אם איננו יודעים אם יהיו פירות לעשייה זאת אצל הזולת. האם עמידה למען החטופים תציל אותם? האם משמרות סולידריות יהודית ערבית תפחית אירועי שנאה? האם חיוך שאשלח יצהיל לב של מישהו? ובכל זאת אנחנו עושים. וכמי שמלמדים יוגה, מבלי לצפות לפרי, הפירות מגיעים מהר מהצפוי, באנחת רווחה שמשתחררת דרך הגוף המתרגל.
האמירה של קרישנה על דרך הפעולה היוגית קשורה למושג הקרמה. מבלי להיכנס לעומק, באמצעות 'מודל' הקרמה ישנה התבוננות על שרשרות של נסיבות שמביאות מצב מסוים, כמו מלחמה. תפישת הקרמה אינה מתמקדת בשרשרת סיבתית צרה, ומצהירה שקשה לשער את כל הנסיבות שהבשלתן מביאה פרי מסוים. עם זאת ברור כי ההתכוונויות שלנו בעשיה משפיעות על ההשתלשלות של הנסיבות. ניתן להסתכל היום במבט צר על אירועי ה7 באוקטובר, מדוע ואיך התרחשו, ניתן להרחיב את התמונה, ללכת אחורה בזמן, לנסות לזהות מה הגורמים, ועד כמה כל אחד מאיתנו שותף ליצירת הנסיבות. אך בעיקר, על פי רעיון הקרמה, חשוב מתוך איזו תודעה נפעל כעת, כדי להשפיע על הנסיבות העתידיות. הבה נקווה שנעשה זאת בתודעה צלולה.
היו בטוב.
