שלום
(מה שנכתב נכתב לפני הפסקת האש, עם בואה, מתרווחת הנשימה, אך הפצעים המהותיים עדיין מבקשים ריפוי.)
הזמנים האלה קשים וכאובים כאן, במקום הזה. קשה למצוא מרחב של שקט. זמנים כאלה משתיקים או מהסים כל מה שאינו קשור למלחמה. מצמיתים לבלובי אביב שרק החלו עם שכוך הקורונה. אך זמן הטבע הוא נדיב ופתוח כעת בשעות האור הארוכות, טרם החום המעיק, במרחבים של מה שמצהיב ומה שמבשיל, מזמין לראות ולחוש. חג השבועות אשר פותח מרחב וזמן אחרים מאלה היומיומיים, הרגיש השנה מבולבל. האם "לראות את הקולות" במעמד הר סיני פירושו מראה ורעש הפצצות?
בתוך זמנים אלה, פגשתי סיפור של ר' נחמן מברסלב. הסיפור נמצא בתוך סיפור בתוך סיפור מעשה משבעה קבצנים, שאני זוכה לקרוא אותו השנה קריאה מיוחדת, התמקדותית, בקורס של מכון "שפת היש". בתוך סיפורו של הקבצן הגיבן, אשר סגולתו היא מועט המחזיק מרובה, אנו פוגשים עוד אנשים שישנה להם סגולה זו, לפחות בדרגה מסוימת. אחד מהם הוא זה שיש לו פרדס.
"ואחד אמר שיש [לו] פרדס נפלא מאד, שיש שם פירות וכו', ונוסעים לשמה כמה כמה בני אדם ושררות, כי הוא פרדס נאה מאד, ובקיץ נוסעים לשם כמה בני אדם ושררות לטייל שם, ובאמת אין בהפרדס מקום כל כך שיחזיק כל כך אנשים, ועל כן הוא מועט המחזיק את המרובה. והוטבו דבריו גם כן."
סיפור אפשר לקרוא לא רק כמשל רעיוני- תרבותי, או חברתי-פוליטי... אלא באופן האישי ביותר. משכה אותי השאלה עד כמה אני יכולה לתת מקום בליבי לאחרים, או עד כמה אני מרגישה שמקום זה נגזל ממני. לפעמים השאלה עולה כשאלת זמן – עד כמה אקדיש זמן לזולת "על חשבון" זמן לעצמי. הפלא שקרה בהתמקדות הוא שראיתי את הפרדס, ונכנסתי אליו. באופן לא רגיל שאלתי את מלוותי בהתמקדות אם היא נכנסה לפרדס שלה. היא ענתה שהיא נכנסה לפרדס שלי. שאלתי איך היא מרגישה בפרדס שלי – ענתה – מרווח מאד. אז התבהר לי כי איני צריכה לטפל באחרים ואין שאלה של "על חשבון מי זה" כשאני נכנסת אל הפרדס שבליבי ומשם טווה יחסים-מילים-מעשים, אחרים יכולים להיכנס אליו, מבלי שייצר לי המקום. ובאופן טבעי ומופלא עוד יותר – כל מי שנכנס אל הפרדס שלי מוצא בליבו את הפרדס שלו וכך נוצר עוד ועוד מקום להלך בו, כדבר הסיפור.
רק אחרי כן, יכולתי לראות כיצד נטווה חוט מחבר בין התנסות זו אל מפגש שיח יהודים ערבים שנכחתי בו השבוע. כל אחת מהדוברות-ים סיפרה על מקום מאד צר בו היא נמצאת – של עצב כעס ופחד. אך ההקשבה הכניסה כל דוברת אל לב השומעות, וכל שומע אל לב הדובר, ויצרה מרחב, אשר אל תוכו יכלה להשתחרר המילה תקווה. לא משום, לא על-אף, אלא מעצם ההקשבה שנתנה מקום.
...ועולה על דעתי האימרה, כי "בבית המקדש עמדו צפופים והשתחוו רווחים." (השתמשתי באימרה זו כל אימת שלימדתי יוגה בכיתה צפופה). כאשר איננו עומדים כל כך על שלנו , מתרווח לכולם. בית המקדש המשמעותי הוא לא זה שנלחמים על אבניו.
פרדס היא מילה מיוחדת ביהדות. פרד"ס היא ראשי התיבות פשט-רמז-דרש-סוד שהן הדרכים להבין את עומקה של תורה. אלו דרכים להבין ולהפנים כל תורה או דרך חיים שיש בה עומק, כמו גם יוגה. מזרון היוגה וכרית המדיטציה תופסים מקום מועט, אך פרדסים יפהפיים מלבלבים עליהם ומזמינים לשוח בהם, ולהרחיב את הדעת. שכבות הסוד, להרגשתי האישית, אינן רק בתורות או בדרכים, אלא בעיקר במה שמתגלה כאינסופי ומופלא בתוכנו, בעזרתן.
בכל השנה האחרונה, מתרגלי יוגה, בהם אני ותלמידים שלי, הרגישו והדגישו עד כמה היוגה עזרה לנו להיות פחות תגובתיים ויותר מאוזנים מול אתגרי הקורונה. כעת הגיע אתגר גדול נוסף! כפי שיש שאומרים – דברים שמטואטאים מתחת לשטיח צריכים סוף-סוף לעלות על פני השטח – כדי להתנקות ולקבל תשובות אמיתיות. ממש בימים אלו לימדתי בקורס מורים סדנה על צ'אקרת הלב. היא קיבלה תוקף חדש בתוך ההקשר של המלחמה, ואני מקווה שיצאנו ממנה עם לב יותר מיומן רגשית.
בתקופה זו מורים כבר משקיפים לעבר עונת הלימודים הבאה. גם אני. בימים אלו התחלתי לפגוש מתעניינות-ים בקורס מורי יוגה שמתכוון להתחיל אחרי חגי תשרי. אם יש מי בכם שמעוניין אשמח להיפגש. אם יש לכם למי להעביר את המסר – אודה מאד. המלצה של מי שלמד היא הטובה ביותר, היא הזמנה אל הפרדס.
אני הוגה גם רבות באופי ותוכן לימודי ההעמקה לשנה הקרובה. הרצון שלי הוא לאפשר בלימודים אלו שכלול יכולות והעמקת ידע. משאלת הלב העמוקה שלי היא לאפשר לכם, מי שבא-ה - להיכנס לפרדס שבלב שלו-שלה. להתראות בפרדס
